סתירה בדעת הרמב"ם מגדירה כי תשובה ממעשים היא תשובה קלה ותשובה מדעות רעות היא לא קלה. מצד שדעות רעות מסתירות מהחוטא כי הדעות הרעות, לדעתו טובות הם. ועם השלכה מעשית, כי החיבור לתורת אמת תיישר את הדעות כי אמור לי מי חברך אומר לך מי אתה.
א . סתירה בדעת הרמב"ם מדריכה את החוטא לגלות את נקודת ההתמודדות הנסתרת ממנו / ב. היתרא דרב הונא נמשך מקלקול בדעות הנסתרות / ג. עיקר התשובה היא בשורש הדעות הנסתרות המפעילות את החשיבה /
א . פסק הרמב"ם בהל תשובה פ"א ה"א בלשון זה 'כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה – כשיעשה תשובה – וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא'. 'כשיעשה תשובה' משמע שאין חיוב רגע רגע אלא כשיעשה תשובה אז חייב בווידוי.
ואילו בהל' תשובה [פ"ז ה"ג] משמע שיש חיוב לחזור בכל רגע לחזור בתשובה וכך לשון רבינו 'אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו'[1]. ע"ש. ולשון חיפוש משמעותו שאבד דבר יקר ביותר בוודאי לא ינוח ולא ישקוט עד שיצא אבידתו ולכן צריך לומר שלשון חיפוש מורה על הבקשה לתשובה תמידית מדעות ומידות רעות.
בהמשך רבינו מבאר את ההבדל בין החזרה בתשובה ממצוות עשה ולא תעשה הנזכר בפרק א לנזכר כאן בפרק ז' בלשון זה 'ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם'. ומה הם 'העוונות הקשים' ממשיך רבינו 'הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות'[2].
נמצא דיש ב' סוגי תשובה מעשה ולא תעשה והתשובה ממידות רעות שקשה מתשובה מעשה ולא תעשה. ורבינו מסביר כי ההבדל בין ב' סוגי התשובה הוא בקושי, כי ממידות רעות קשה ביותר לחזור מהם[3].
והנה יש הבדל בין אם יודעים שקשה לבין אם יודעים מה קשה. כשיודעים מה מהותו של הקושי ההתמודדות היא ממוקדת ועוצמתית ומביאה פירות שעיני ההתמודדות אליה נשואות. ולכן מצווה עלינו לגלות מהי ההתמודדות?
ב. ונראה כי המפתח להבנת התורה והחיבור לה' יתברך תלוי במידות הטובות. בעוד העשה ולא תעשה זה הבית. כך שהשב מעשה ולא תעשה כאילו בונה את הבית אבל שאין מפתח להיכנס מהו הועיל בבניין הבית. וכדלהלן בהיתרא דרב הונא:
דהנה בגמ' [יומא פו:] אמר רב הונא 'כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – הותרה לו. – הותרה לו סלקא דעתך? אלא אימא: נעשית לו כהיתר'. יש לחקור האם נעשית לו כהיתר, הוא ממצוות עשה ולא תעשה או דווקא בעבירה שבהל' דעות. ולכאורה פשוט שמדובר דווקא בעבירה שבהל' דעות כיון שענין נעשית לו כהיתר היינו כמו היתר, ושמדובר בהל' דעות שבחובת הלבבות יותר קל להתיר את האסור ולאסור את המותר
אך יש איתי מקום לבאר דהיתרא דרב הונא שייך גם במצוות עשה ולא תעשה הגם שהאסור ומותר אינו ענין לעומק אלא לידיעה בעלמא של אסור ומותר וכיצד יכול להכחיש שאת האסור שיודע שאסור ואת המותר שיודע שמותר.
וכל זה כי כל מעשה הוא בר השפעה על מעשה אחר, ואינו יודע כי מעשה מזיד זה יוצר עוון בשוגג במקום אחר[4].
והבאור בזה, כי הגם ששמע שאסור אך לא הרגיש בליבו שאסור, כי עוון אחר איתו שהביא לעוון שוגג במקום אחר. ולכן ההיתר של שוגג התחיל בעוון שלא הרגיש בליבו את השפעת האיסור שעבר עבירה במזיד[5].
ג. וביאור זה הוא כפתור ופרח עם הגישה שעיקר התשובה היא לא המחשבה הרעה אלא התוכנית שעומדת מאחורי המחשבה הרעה. שהרי הפסוק מזהיר את המעשה שנמשך בעקבות מחשבה רעה 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם – אשר אתם זונים אחריהם'. הא אם אינכם זונים והאדם הסיט את המחשבה הלא טובה יקבל בוודאי שכרו מושלם בזה ובבא.
והגישה נפלאה בדעת הרמבם בהל' תשובה פ"ב ה"ב 'ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו – ויסירו ממחשבתו – ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד'. ומהו 'ויסירו ממחשבתו' כלומר הסרה מהמחשבה כלומר לא שלא יחשוב חטא אלא יסיר את החטא מהמחשבה. משמע כי המחשבה היא החטא. [וכך בפרק ג 'וישוב ממחשבתו הרעה'.] לכאורה איך אפשר לומר שהמחשבה זה חטא אם הגיעה המחשבה והסיר אותה. וכאמור שהאיסור במחשבה זה דווקא כ'אשר אתם זונים אחריהם'.
וצ"ל ויסיר מחשבתו היינו שהמחשבה היא לא תהיה מחשבה של חטא כלומר שהתוכנית של המחשבה היא מובילה לחטא. שהרי הפסוק אומר 'רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום' כלומר התוכנית של ה' היא תקום. או 'עם הספר ישוב ממחשבתו הרעה' מחשבה היינו תוכנית והדברים מיושבים בלשון הרמבם[6] ויסיר מחשבתו פירושו את התוכנית שמהותה היא חטא כי הטבעי של תוכנית חשיבה מביאה לחטא.
ומכל מקום הרמבם מוסיף כי עוונות שבדעות ומידות הם קשים ביותר לתשובה ולהאמור כאן ברמבם שעיקר התשובה היא מצורת חשיבה הרי יותר קשה לשנות צורת חשיבה מלשנות את צורת המעשים של האסור והמותר כמו לשמור שבת עוד יותר מלשנות צורת חשיבה. ותן לחכם ויחכם עוד
ויש בזה נפקותא מעשית למעשה:
- עיקר הקושי במידות ודעות רעות כי נסתר מעיני האדם שעולמו עולם השקר. ולא במצוות עשה ולא תעשה שהאסור והמותר גלויים – ולכן העבודה לדבוק בתורה תורת אמת, ואמור לי מי חברך אומר לך מי אתה.
- וגם שבהיר ונהיר מהי האמת הקושי מתשובה בדעות רעות קשה יותר מתשובה בביטול מצוות עשה ולא תעשה, כיון שלשנות מעשים קל יותר מלשנות צורת חשיבה.
- ואשר על כן הנכון לא לשקוע כל הזמן בתשובה על עשה ולא תעשה – מצד שהמותר והאסור בעשה ולא תעשה גלויים לחוטא ביותר וגם שקלים בתשובה מצד שהם מעשה ולא חשיבה.
- ד. שמידות ודעות רעות. מסתירות מהחוטא את נקודת האמת ונוסף גם הוא שגם אחרי ידיעת האמת הקושי לשנות יותר קשה כי לשנות חשיבה קשה יותר משינוי מעשים בלבד.
- ואכן קבלת המפתחות שהם המידות הטובות נוצרת הקרקע לתשובה מביטול עשה ולא תעשה
[1] וזה המשך לשון הרמב"ם ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה, ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם'. ע"ש.
[2] שמעתי משמו של ר אהרן לייב שטיינמן שחילוני קל לחזור בתשובה כי זה מעשה. ודתי צריך לחזור ממידות ודעות רעות – זה קשה יותר לכן רואים חוזרים בתשובה חילוני לדתי אבל דתי אחרי זמן שעובר כיפור חוזר לשהיה.
[3] והן אמת, כי שיאומרו מבחינת דעות יש אמונה בה' יתברך אבל קשה לפרוש מחטא גלוי כמו שמירת שבת. והבאור כי יש דעה נסתרת שיתקן יסתלק הקושי בשמירת השבת.
[4] והרחבתי בזה בבאור הרמב"ם בתחילת הל שבת לענין שוגג דצריך כפרה ואונס אינו צריך כפרה וברע"א בענין נתעסק. ע"ש. וראה הרב דסלר במכתב מאליהו חלק ב עמ 268 וביאורים לדןפקי בתשובה רמב הל' תשובה פרק א ה"א בד"ה בין בשגגה. ע"ש.
[5] וכיוצ"ב השפעה בין חכמי ישראל במאמר 'אבלות ושחוק בו זמנית להלכה ולא למעשה'
[6] ומיושב בזה שאפשר לקיים 'וחטאתי נגדי תמיד' כי עיקר האיסור במחשבה היא מחשבה שפועלת כמו תוכנית אוטמתית שמביאה לדי חטא וזה צרי לעקרו כך שחטאתי היינו המעשה שחושב עליו אבל את התוכנית שמביאה למעשה האיסור שזה האיוסר במחשבה זה סילק ואפשר לחשוב על מעשה החטא לבד כדי שלא ישוב לכסלה עוד
