כיון שנראה כי בתקופת הגלות התרחקנו מה' – מה מטרה יש בה. הרי הגלות משיגה תוצאה הפוכה מקירבת ה'. מצווה עלינו לגלות את האור המסתתר מאחורי חשכת הגלות. כל זה במאמר שלפניך…
ישראל יוצאים מארץ ישראל וירושלים, מקומם הטבעי, לגלות בין העמים, ושכינה יוצאת לגלות עם ישראל. הגלות מחריפה את המצב, הקשר לה' יתברך, הולך ונחלש. המצב מחריף, המסכים בין היהודי ליהדות הולכים וגדלים…
לכאורה בשביל מה גלות? למראית העיין, הגלות מרחיקה ביננו לאבינו בשמיים! רוב העם אינם שומרי שבת, האם הגלות לא הפסידה את מטרתה??
קצת מזכיר אנשים שלדעתם ההצלחה לא האירה להם פנים – שרואים פלוני ואלמוני שהיו ביחד איתם, והם היו מוכשרים יותר מהם והחבר מצליח והם לא. ובמצב רוח ירוד מאשימים את המזל הרע שיש להם. אבל רק רגע ששמים לב, אולי מה שאתה עושה שווה יותר מכל ההצלחה הגדולה של החבר שלך – כמובן – בעיני ה' יתברך…
גם הגלות לכאורה היא סיפור טראגי של עם שהתרחק מה' יתברך – אך נכון לזכור שזה לפי המבט שלנו! אך במבט של ה' יתברך דווקא שעם ישראל נמצא במצב שכזה ועדיין מחזיק בה' יתברך – זה בדיוק ההצלחה שה' יתברך רוצה מאיתנו…
*
עם ישראל חוטא ביום הארבעים פחות שש שעות, בחטא העגל שממיט אסון על עם ישראל לדורות עולם[1] ובו בזמן ה' מלמד תורה למשה רבינו
לכאורה היה עדיף שה' יתברך ימנע מללמוד עם משה רבינו את השש שעות הנוספות ולא היה חטא העגל ולא צער לה' יתברך ולא פרעון על כל צער שעם ישראל מצטער עד היום.
אבל זה רק לכאורה, כי אור החיים הקדוש, מסביר בשביל אדם אחד כמו ר' עקיבא שווה כל הצער שעם ישראל עבר עובר ויעבור. ע"ש.
לאלפנו בינה, כי ה' יתברך מלמד את משה רבינו תורה באותם שש שעות בהם נעשה העגל זה נקרא – הצלחה.
אין זה, כי אין ההגיון שלנו כמו ההגיון האלוקי[2]!
*
מעשינו בגלות מרחיקים אותנו מהשכינה הקדושה, יש כאלה קמים בבוקר ואין להם אפילו שאלה במה אני הולך להיות יהודי היום. וכשהולכים לישן אינם שואלים את עצמם במה הייתי יהודי היום…
למרות הקלקול, ועם ישראל נשאר עם ישראל – אינו מוותר על זהותו היהודית גם אם היא מרוקנת מתוכן, ואף מסכים למות בשביל יהודים. מתנהגים בדפוס היפך היהודי בעוד מוסרים נפשם למות במקסימום יהודי – להיות במחיצת הרוגי מלכות שאין מלאך ובריה יכולים לשער…
ורבינו האר"י על דורו וכל שכן על דורינו מתייחס למצוות של הדור האחרון וכך כתב כי 'מעשה קל בדורות האחרונים שווה למעשה גדול בדורות ראשונים! וכבר כתב הרמבם ביד"ו החזקה הל' ת"ת פ"ג ה"ו כי השכר לפי הצער.
אכן, כיון שחכמתו יתברך גזרה גלות, בוודאי שתשיג את מטרתה – במבט של ה'!
*
להשתומם מלראות, כי קירבת ה' אינה לפי גודל המעשה אלא כפי כמה אדם מצטער על קירבת ה' – ולכן בדורות ראשונים היו מצטערים הרבה על מעשה גדול. ובדורות האחרונים מצטערים הרבה על מעשה קטן – לכן כתב הארי הק' שמעשה קל בדורות האחרונים שווה למעשה גדול בדורות ראשונים[3].
קיבלנו כאן הצצה להגיון האלוקי – השכר כפי הצער!
ואפשר גם בדור דעה, דור מקבלי התורה, מדרגתם הייתה גבוהה ביותר, כדי להיות ראויים לשלמות התיקון של הבריאה להיות במצב של אדם הראשון קודם החטא [פסקה זוהמתן] היו צריכים להצטער, שלא היה להם אמצעי לקבלת השראה אלוקית.
וזה עומק הגלות, להצטער בצער שיביא את עם ישראל לומר 'אין לנו על מי להישען אלא על אבינו בשמיים'. לא רק במילים אלא במעשים שיחברו ביננו לאבינו שבשמיים.
[1] סנהדרין קב. אין לך פורענות שאין בה מחטא העגל
[2] בהקשר אחר ראיתי דוגמא נפלאה, והנה היא לנדון שלנו: במונח של ימינו, מדינת קטאר הערבית מחזיקה כלכלית את ארגוני הטרור כמו החיזבאללה. וישראל נלחמת בחיזבאללה ולא בקטאר – זה ההגיון של המדיניות הישראלית. בעצם מואב ביקשו עצה ממדיין כיצד להילחם בישראל ובכל זאת היה מלחמה במדיין ובמשל המדינה הקטארית. ולא במואב שבמשל זה החיזבאללה. גם משה ריבנו מבין שככה צריך לנהוג. אבל ה' מזהיר בתורה אל תצר את מואב כלומר אל תלחם בו ואל תתגר בו מלחמה והסיבה כי עתידה לצאת מהם רות אמה של מלכות מלך המשיח. שוב סביר להניח היו אומרים לא להילחם במואב זה כשלון אבל כאמור הצלחה במבט שלנו אחד והצלחה במבט של ה' זה מבט אחר.
[3] ראה ביאור עבודא דרב אשי ומנשה בסנהדרין קב. דמנשה שהרשיע גדול מרב אשי שלא הרשיע כי משקל אל דעות אינו כמשקל בני אדם. ע"ש. ביאור נפלא
