לפעמים בשם כפרת עוונות החוטא יזמין על עצמו הלקאה עצמית, שאין בינה לכפרת עוונות אלא כסילות. הנה סיפור שהסתיים בטרגדיה שהשאירה שלט זהירות – מרגשות אשם. הבט להלן וראה
פגשתי יהודי שחי חיים של חרטה על מעשים שעשה שאינם עולים בקנה אחד עם האמונות הפנימיות שלו. שנים אחר כך שהתבגר וכוחות הגוף הלכו ונחלשו, החליט לעשות גלגולי שלג…
נסיתי להסביר, כי יסורים שבאים משמיים הם אינם בבחירת האדם – מה שמשמיים משמיים. אבל להביא יסורים מבחירה על עצמך צריך לזה היתר של אדם גדול בישראל, ובוודאי שאתה לא במיטב כוחותיך…
היה נראה שלא קיבל
*
ולי לא היה ברור, האם הוא מעוניין ביסורים לכפרת עוונות או בגלל שהוא חושב שמגיע לו לסבול.
וכל סיפור כפרת עוונות, על מעשים שלא יעשו- שהוא מספר, זה סיפור כיסוי לרגשות אשם שהתפתחו עד להלקאה עצמית, כי מגיע לו לסבול בחיים…
אגב, אין ספק כי היה מכוסה ממנו שכפר עוונות זה סיפור כיסוי. ולכן הייתי צריך להראות לו שיש רמב"ם כזה שאדם יכול להגיע למרירות נפש עד כדי שיכול להפיל עצמו מהגג[1]
ועדיין לא קיבל.
המשכתי:
אם אתה כנה שאתה רוצה לעשות הישר בעיני ה', מה טוב יותר לקבל היתר הלכתי לגלגולי שלג מאדם גדול שכולו תורה. ושלא קיבל לקבל היתר הלכתי מאדם גדול, תהיתי האם זה לא ממרי נפש שהרמב"ם מדבר עליהם 'ומשליכים עצמן מעל הגגות'.
*
ניסיתי חשיבה חדשה :
ברמב"ם מבואר כי הגדרת 'כסילים' פרושו 'חכמים בעיני עצמם'[2].
שהרי הם רואים חכמים מענים נפשם, וחושבים שיעשו כמעשיהם, ויזכו למעלתם של החכמים.
גם אם לא אמרתי אבל זה היה המשמעות בשבילו, כדי להיות בטוח שאינך כסיל, תיגש לחכם ותשאל אותו מה הדרך
עדיין, האיש לא השתכנע.
*
קיבלתי ציור חי עד כמה להכאיב לגוף יותר קל מאשר לשלוט על רצונות הגוף
אחרי זמן האיש, נפטר לבית עולמו…
בהלוויה אמרו 'אבד חסיד מהארץ' עשה גלגולי שלג
ובליבי אמרתי, רק בשמיים יודעים האם אבד 'חסיד' מהארץ או אבד 'כסיל' מהארץ.
*
ולמעשה: יש רגשות אשם ויש רגשות תשובה – איך נדע את ההבדל ביניהם.
בודאי שכדאי להיוועץ בחכם שמבין נפש האדם.
אולם יש סימן, רגשות אשם עלולים להביא להלקאה וחורבן עצמי – שה' אינו חפץ בהם. ורגשות תשובה מביאים להתענג על ה', לבניין וצמיחה אישית שה' שמח בהם.
[1] הל סנהדרין פי"ח ה"ו וראה שיעורי ר' שלמה הופמן על המודעות וההתמודדות במאמר על רגשות אשם.
[2] הרמב"ם בשמונה פרקים הפרק הרביעי 'וכאשר ראו הכסילים שהחסידים עשו אלה הפעולות ולא ידעו כוונתם חשבו שהן טובות וכוונו אליהם בחשבם שיהיו כמותם ויענו את גופתם בכל מיני עינוי ויחשבו שהם קנו לעצמם מעלה ומידה טובה ושעשו טובה, ושבזה יתקרב האדם לשם כאילו השם יתברך שונא את הגוף ורוצה לאבדו' ע"ש. וראה עוד למלבי"ם [תהילים צב.ז] הכסיל יהיה לפעמים בעל דעה גדול (כמ"ש בפי' משלי בגדר הבדלי שמות כסיל אויל פתי) רק שאינו הולך בחקי החכמה מפני תאותו… והכסיל יודע דברים שיושגו מן המאוחר אל הקודם ע"י הבחינה והנסיון רק אינו רוצה להשתמש במופתי התבונה להבין גם בשכלו… ע"ש.
