מי שסובל בשביל ישראל. בשביל ישראל – ה' יהפוך אותו לראוי לנבואה. כאלה היו זקני ישראל שבעברם היו שוטרי ישראל שהוכו בשביל ישראל. ובעומק העניין הבט להן וראה
משה רבינו קיבל מה' יתברך כח להמשיך את כח נבואתו על שבעים הזקנים כדי שיעזרו לשאת את משא עם ישראל. והיה לכך תנאי שעל הזקנים היה, להיות סביבות אוהל מועד, מקומו של משה רבינו ע"ה.
ואז מגיע בנו של משה גרשם ואומר לאביו 'אלדד ומידד מתנבאים במחנה' ויהושוע מקנא את כבודו של משה רבינו ואומר 'אדוני משה כלאם' וכפירש"י כי על ידי שיהיו טרודים בצרכי ציבור לא תנוח עליהם רוח נבואה.
ותשובת משה רבינו אתה מקנא ואני שמח הרי ה' אמר במעמד הר סיני 'ומי יתן לבבם זה אותי ליראה כל הימים' זה היה במעמד מתן תורה בו נגלה יחוד ה' והכל היו במדרגת נבואה שהרי ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במראות ה'
ואלדד ומידד הם שייכים לרצון ה' זה שהרי נבואתם הייתה על מלחמת גוג ומגוג במדרגה הגבוהה של נבואה לדורות[1], וה' שמח בזה וכהמשך ל'מי יתן – לבבם זה אותי ליראה כל הימים' משה רבינו המשיך 'מי יתן – כל עם ה' נביאים'[2]
שכן כל השבעים הזקנים הם 'כח כוחו' של ה' יתברך. ואני ישירות מכוחו של ה' יתברך והזקנים נבואתם נמשכת מנבואתי. ואילו אלדד ומידד נבואתם ישירות מכוחו של ה' יתברך.
*
הנה רבינו האר"י ביאר את שמות אלדד ומידד היינו 'אל' מחלקו הראשון של השם אל-דד. ו'מי' מהשם מי-דד.
כך שצירוף 'אל' ו'מי' קיבלנו את הקצוות של שם 'אלהים'!
כאשר האות ה' מיותרת כי היא משפיעה את שפע הנבואי ישירות מה' יתברך ולא על ידי משה כמו השבעים הזקנים -שפע שממשיך כמו 'דד' שאם משפיעה מזון על בנה הקט. וזה רמוז סופו שם 'אל-דד' ו'מי-דד' – כאמור – שהיה לאלדד ומידד, יניקה נבואית ישירות מה' יתברך[3].
*
ורבינו בחיי רומז ליישב בזה מדוע נצרך דוד המלך לכתוב פעמיים [יד-ז. נג-ז] פסוק 'מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב הוי"ה שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל'
'מי יתן' אחד כנגד מה שאמר ה' יתברך במעמד מתן תורה 'מי יתן לבבם זה ליראה אותי כל הימים'. ו'מי יתן' השני כנגד מה שענה משה רבינו ליהושוע 'מי יתן כל עם ה' נביאים'
*
והעיר ר' אורן ברזילי דבתהלים – 'מי יתן' אחד כתוב בשם 'אלהים'. ו'מי יתן' שני כתוב בשם הוי"ה.
והאיר ה' עיני בדרכו של הבחי"י ד'מי יתן' האחד בשם 'אלהים', הוא כנגד מה שאמר משה 'מי יתן כל עם ה' נביאים' שהרי השפע הנבואי ל'אלדד ומידד' נמשך משם 'אלהים' וכפירוש רבינו האר"י שהביא הבחי"י.
ומי יתן בשם 'הוי"ה' הוא כנגד מה שאמר ה' 'מי יתן והיה לבבם זה כל הימים' בחינת 'בעתה' בשם הוי"ה המבטא חסד וברחמים.
*
ולמעשה:
הנה משמע כי אלדד ומידד היו ראויים לנבואה-מצד עצמם. משמע כי הזקנים מצד עצמם לא היו ראויים לנבואה. אכן רש"י [יא.טז] ביאר כי 'זקני ישראל' הם זקני העם ושוטריו' שריחמו ולא היכו את ישראל במצריים. ובמקום ישראל הם הוכו על ידי הנוגשים הממונים על השוטרים שיעשו את העבודה.
הם סבלו בשביל ישראל ועכשיו זכו לנבואה בשביל הנהגת ישראל!
אדם מוסר כוחותיו למען יהודי ברמת הפרט והכלל – הוא יכול להיות ראוי למתנות – הרחבת הכלים – לשכלל את העשייה ליותר טוב מיותר טוב שהוא עושה…
[1] ראה תיב"ע [במדבר בהעלותך יא-כו] שניהם כאחד מתנבאים ואומרים הנה מלך עולה מן הארץ של מגוג בסוף הימים ואוסף מלכים קושרי כתרים וגנרלים [שׂרי צבא] לובשי שִׁריונים וכל העמים ישמעו לו ועורכים מלחמה בארץ של ישׂראל על בני הגלות אך קִירִיס אִיטִימוס מוכן להם בשעת צרתם והורג כולם בשׂרפת נשמה בשלהבת אש שיוצאת מִתחת כִסא הכבוד ונופלים פִגריהם על ההרים של ארץ ישׂראל ויבואו כל חיות השׂדה וציפורי השמים ויאכלו גופותיהם ואחר כך יחיו כל המתים של ישׂראל ויתפנקו מִן ההר שהוצנע להם מִן ההתחלה ויקבלו שׂכר מעשׂיהם, והם היו מִן הזקנים שעלו בפתקים הכתובים ולא יצאו לאהל שׁהִצטנעו לערוק מִן הרבנות והִתנבאו במחנה. ע"ש. ובגמ מגילה יד. הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה.
[2] כנ"ל
[3] ראה רבינו בחיי [במדבר בהעלותך יא.כט]
