אחת הטעויות הנפוצות בעולם השידוכים, שבני זוג נפגשים ומשקיעים המון ב'נשיאת חן', בעוד ההשקעה כמעט אפסית ברמת התאמה.
אחרי זמן ה'נשיאת חן' נחלשת, הניגודים בין בני הזוג מתחדדים, ואז שהתסכול מגיע, הדרך לצער אכזבה וכעס – קצרה.
זה טיבעו של עולם שהכירו בני הזוג חידדו את נשיאת החן ולא נתנו מקום לבדיקת התאמה. אז בזמן שנשיאת חן נחלשת מהיכן ישאבו כח להתאים את עצמם זה לזו!?
הניסיון מראה שבני זוג שקודם לבניית הקשר השקיעו ב'בדיקת ההתאמה', שהניגודים ביניהם צפו, בדרך כלל מיד הפעילו את 'בדיקת ההתאמה' איך להתאים את האחד לשני בנקודת הקושי שפוגשת אותם.
*
אגב, אלה שעסוקים בנשיאת חן וריגושים וכו' מגיעים למצב של 'הלם ניגודים'. ואלה שעם ההיכרות עסקו בהתאמה, מכירים את הניגודים, ולכן לא סובלים מהלם ניגודים.
שאלה קטנה – למי קל יותר להתמודד עם הלם ניגודים, מי שמופתע או מי שמוכן!?
לא אחת מתגלה שהלם ניגודים, נוצר מתפיסה שבן הזוג צריך להתאים את עצמו אלי, ולא אני יתאים את עצמי לבן הזוג.
הזמן שמשרת את הזוגיות שלנו במקסימום זה קודם ההחלטה על קשר לבדוק שהזוגיות מתאימה לנו במקסימום. אחרי הנישואין זו בדיקת התאמה כיצד להתאים את עצמנו לחיי הזוגיות.
*
כזה הוא ההבדל בין פיקח לחכם, החכם מתאים את הזוגיות אליו. והפיקח לומד להתאים את עצמו לזוגיות – להיות חכם – פירושו לחסוך כאב. להיות פיקח – פירושו למנוע עוד כאב !
מה עדיף היכרות שהדגש זה בדיקת התאמה או היכרות שהדגש הוא נשיאת חן? כנראה תלוי בשאלה מה עדיף, 'חכם ושמח, או פיקח וכואב'.
'והחכם עיניו בראשו' – של מעשה – להדגיש אצלו בדיקת התאמה!
*
גם במלכות יהודה, הכירו בחשיבות של ימי ההיכרות בתקופת האירוסין, [קידושין ו.]שהרי האירוסין היו נעשים בלשון 'הרי את חרופתי' – והייתה מאורסת. כך שחרופתי הולך תקופת האירוסין.
ברמב"ן [ויקרא יט.כ] מובא כי חרופתי משמעותו חורף שזה זמן ההשקעה ובקיץ זה זמן האסיף ליהנות מההשקעה של החורף.
וזה הטמיעו חכמי יהודה בלשון 'הרי את חרופתי', כי זו התקופה ממנה יתד המשפיע לכל חיי הנישואין.
*
ובנדון שלנו, שבני זוג השקיעו בהיכרות בדיקת התאמה, זה יועיל שבזמן הנישואין יאוכלו את הפירות עת הניגודים בין בני הזוג יצופו, יתאימו בכוחות עצמם לעלות בקנה אחד בזמן של קושי…
בימים ההם, במלכות יהודה, בזמן הזה. מחפש זוגיות – לעסוק בבדיקת התאמה יותר מנשיאת חן. והחכם, עיניו בראשו של מעשה!!