כבר ידוע בעולם, כי יכולת גמישות מחשבתית, והתאמה לכלל סוגי האנשים הם בסיס לחיבור לכל מיני השפע. במאמר כאן, על הענווה והאתגרים שהם האמצעי לגילוי רצונו יתברך. הבט להלן וראה
בהיסטוריה התורנית רואים, שהענווה היא אמצעי לגילוי רצונו יתברך בעולם.
החל מבחירת ה' במשה רבינו להנהיג את כלל ישראל בגלל הענווה. אלדד ומידד זכו לנבואה בגלל ענווה[1]. במחלוקת שמאי והלל נפסקה הלכה כמו הלל בגלל ענווה. משמיים בחרו במרן הבית יוסף שהלכה כמותו בגלל ענווה – כאמור, רואים שענווה היא המשכת גילוי רצונו יתברך בעולם[2]
משמע שבמקום הענווה שם יש חיבור לה' אלוקים אמת – וכעומק הענווה כך עומק האמת!
אז מה היא ענווה?
*
יש שלש שלבים בעומק בביטול של העניו מול ה'[3] שזכה לצאת משעבוד גשמי לשעבוד רוחני
- ה'אני' מודה לה'!
למעשה: יספר על ההצלחה שה' עזר לו להצליח, הוא קיים וה' קיים בתוך ההצלחה שלו!
- בדרך לביטול האני – עדיין אין ביטול מוחלט של האני.
למעשה: יספר כי ההצלחה היא של ה'. למרות שהוא עשה אבל ההצלחה זה רק ה'
- האני לא קיים כל מה שאני זוכה זה לא אני זה הכל בכוחו יתברך בלבד!
למעשה: אני לא עשיתי כלום. וה' לא עזר לי בכלל. ה' עשה הכל!
ונראה כי זה עומק הרמח"ל [מסילת ישרים ריש פכ"ב] 'הנה כלל הענווה בלתי מחשיב עצמו משום טעם שיהיה' הכל זה ה'!
*
ולמעשה נראה כי התכונה המרכזית של ענווה היא החשיבה שיכולה לקבל את אפסיות הגוף, ולהעצים את שלטון חשיבת הנשמה.[4]ויש בזה השלכה מעשית ביחס של כאב ותענוג.
הכרתי איששסבל מכאבים עזים, עקב המחלה הנוראית, הוא קיבל את המחלה כי סיפר שה' הביא לו ידיד בדמות המחלה ועכשיו הוא צריך לדאוג למחלה – הוא לא התנגד למחלה, מה שהחליש לו את הכאב. רק שהיה בחשיבה שהגוף הוא מאן דאמר. רק לתאר שהיה מתנגד לכאב, היה סובל גם מהכאב וגם מההתנגדות לכאב, שלא מצליחה להחליש כאב.
גם בהפסד ממון, ככל והמקבל את הכאב יודע שהכסף לא שייך לו ומה שיש זה רק ה' ככה יקבל בשמחה הפסד ממון[5].
ולא רק החלשת הכאב אלא אף תענוג מכאב עצמו, אנשים יכולים לסבול משא של משקל כבד מתוך מטרה לפיתוח הגוף כי חווים את התוצאה שאליה עיניהם נשואות בכאב עצמו… בתלמוד [שבת פח:] זה נקרא 'שמחים ביסורים'.
כי זה אופיה של חשיבת הגוף שהולכת עם כאב בעוד חשיבה של נשמה הולכת עם החלשת הכאב ועד לתענוג מהכאב עצמו.
*
יש שרוצים לזכות בברכותיה של הענווה, אבל הטענה, זה לא מעשי.
נשים לב, האם קראנו ספר מלפני עשר וחמש עשרה שנה ואנו זכרים את העקרון של הסיפור? התשובה – כן. והאם יצא לנו ללמוד דף היומי מלפני חודש ואנו זוכרים את הדף היומי? התשובה היא לא!
וזה לא בגלל שאיני זוכר אלא בגלל שאיני אוהב כי אילו הייתי אוהב את הדף היומי כמו הסיפור הייתי זוכר את הדף היומי.
כאלה אנחנו – ההנעה שלנו היא לפי מה שאנחנו אוהבים!
ככל ויש אהבה לגוף באחד משלושת הרמות החל מאהבת הגוף זה מפריע לקבל את האמת האמתית.
וברגע שהערך העליון זו אהבת הענווה, ישר יש חיבור ליכולת לקבל, וממילא לאמת המוחלטת המסורה לידי הענוותנים, שבכל דור, החל ממשה רבינו ע"ה אלדד ומידד והלל ועד למרן הבית יוסף להודיע לעם את הרצון האלוקי שבכל מעשה ומעשה אשר ייעשה להתחבר לה' אלוקים אמת
*
למעשה:
היכן שאין ענווה אין קבלת האמת וממילא המקום מסוגל לכל מיני סוגי יסורים!
והיכן שיש ענווה, זה חיבור לאמת ולהיות כלי לקבלת השפע!
וממעשה למעשה:
נפגש בחווית כאב, תבדוק את הפלוס שיש בכאב שיאפשר את קבלת הכאב, תגלה שהכאב נחלש – ככל ותרגיש את קבלת הכאב ככה הכאב יחלש ואם נזכה נהפוך את הכאב לתענוג וכלשון חזל 'שמחים ביסורים'.
[1] הבחי"י [בהעלותך יא. כה-כז] ראה בהרחבה שם.
[2] ובמאמר על האמת נתבאר כי האמת אינה במקום של הברקות או נצחונות. כי גם אם האמת הנראית בעין הבשר אך לא זו האמת בה חפץ ה'. וכמו שמאי שהיו מחדדי טפי והלל היו פחות מכל מקום האמת הייתה עם דעתם של הלל. הכרתי חכם אחד שלא היה מפולפל אבל היו הולכים אחריו ושומעים דעתו. ופעם שמעתי ממנו כי אינו חזק בעיון התורה כמו שרוצה להיות. השבתי לו כי הענין של החכמה זה לדעת מה הרצון האלוקי ואתה מושכל ראשון שלך זה הרצון האלוקי. כך יש וחכם צריך להתייגע להגיע אל האמת. לא כן אתה שנמצא בנקודת אמת במושכל ראשון. והתיישבה דעתו בזה.
[3] כיוצב"ז הרב דסלר ח"ד
[4] ביצר הטוב וביצר הרע – הגמ בסוכה נא. מספרת כי אביי ראה נער ונערה הולכים בדרך והלך אחריהם כדי שלא יחטאו ובסוף לא חטאו. אביי הצטער ואמר אילו אני הייתי במקומם הייתי חוטא. עד שההוא סבא אמר לו כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. העולם שואל כיצד יכול להיות שאביי היה לו יצר רע של נער ונערה אולם לפי המשנה אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו פרושו למקומו ממש, כלומר להיות עם יצר של נער מהמקום בא וכיצד חונך וכו' אביי אמר אני אביי בקומתי היום לא הייתי חוטא אבל אילו הייתי הנער הייתי חוטא – בזה הנער גדול ממני… מפגש האמת הוא נורא קשה עד שהיה נדמה לאביי כי שיעור קומתו נמוך מזה של הנער והנערה שלא חטאו. וההוא סבא אמר לאביי 'כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו' הנער יש לו ניסיון נמוך ואתה היעוד שלך הוא בניסיון גבוה של אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו – אשריך שעמדת בניסיון… זה עבודת ה' ביצר טוב. לקבל שזה הניסיון שלך ולא הניסיונות הנמוכים של תאוות בשר… [וביצר רע כפשוטו לקבל זה ניסיון מה' ולשמוח בו ולא להצטער ממנו כמו כאב שמגיע ולדעת זה ה' – מדרגה גבוהה של שמחים ביסורים]
[5] הגיע יהודי לרבנית אבא שאול וסיפר בכאב שפרצו את הדירה ורוקנו אותה מכל החפצים יקרי ערך. וסיפר את החוויה כי הזמין ישר את המשטרה כדי שיהיה זיהוי פלילי…
והרבנית הגיבה גם לנו פרצו את הדירה ורוקנו אותה מכל החפצים יקרי הערך והתגובה של חכם בן ציון הייתה 'מחול לו לגנב' שלש פעמים. לא שווה לבא בגלגול שוב… [הגר"א במשלי] בשביל שלא מחלתי על גניבה שגנבו ממני
זו ענווה, הכסף שייך לי רק לענין מחילה, ולא לענין להצטער על הכסף כי הכל שייך לה' ה' נתן ה' לקח יהי שם ה" מבורך
