במאמר כאן, שני הבדלים מהותיים בין הזוכה לשמור תורה ומצוות לזה שלא זכה לשמור תורה ומצוות, שמכניסות את השב להקשבה עצמית, דרך שני שאלות מרכזיות שמחברים לאור שבנשמה. הבט להלן וראה
א . היחס בין שומר תורה לשאינו שומר תורה כמו היחס בין מי שה' עובד אצלו לבין מי שעובד אצל ה' / ב. עיקר מצוות התשובה היא החשיבה והם הקושי הגדול במצוות התשובה, כי המעשה גלוי, והדעות הרעות אינם גלויות / ג. לשוב בתשובה ממעשה ללא יציאה מדעות רעות כמו לצאת מהרע ללא שהרע יצא מעצמו / ד. לחוות בקושי עצמו את המטרה כלומר, ההצלחה. זו הדרך לנצח במלחמת האמת והשקר.
א . פגשתי בערב שבת יהודי שעדיין אינו שומר שבת, ואמר לי בלשון זה, בשבת אני עושה לרכב טסט אצל הערבים בכפר קאסם – בעזרת ה'. שאלתי אותו על איזה ה' אתה מדבר, שאתה עובד אצלו או שהוא עובד אצלך!?
ה' יתברך ציווה אותנו זכור את יום השבת לקדשו ואתה מחלל את השבת – בעזרת ה' נגד ה'!?
חזרה בתשובה פירושה, להבין שאנחנו עובדים אצל ה', ולא ה' עובד אצלנו.
*
גם שומר תורה ומצוות יכול לגלות שאינו עובד את ה', אלא ה' עובד אצלו
מספרים על אשת ראש ישיבה שעלתה עם הסלים מהשוק ובכניסה לבית הרגישה שכורעת תחת משקל הסלים, ואמרה רבונו של עולם תעזור לי.
קל להבין – אם בעלה לא היה מתייחס אל זעקת רעייתו, ריבונו של עולם תעזור לי, האם לא הייתה מתוסכלת מבעלה!? ואולי, שפנתה לריבונו של עולם התכוונה לבעלה.
ואכן בעלה ראש הישיבה בשנינות אופינית אמר הרבונו של עולם בא לעזור לך.
סיפור שגרום לחיוך, כי גם אנחנו שומרים תורה יודעים שבאנו לעבוד אצל ה', אבל לפעמים ה' עובד אצלנו
הבדל הראשון – שומר תורה רואה בה' את המרכז[1] – והוא עובד אצל ה'. ואינו שומר תורה הוא המרכז – וה' עובד אצלו.
ב. הבדל השני – לגישת הרמב"ם יש תשובה ממעשים כמו גזל זנות שמירת שבת ויש תשובה ממידות [דעות] רעות כמו כעס קנאה כבוד וכדומה[2] וקשה לחזור בתשובה מדעות רעות כי צריך 'לחפש' את הדעות הרעות לעומת מעשים שהם גלויים כמו שבת גזל זנות וכדומה.
ובאורו כמובא ברמח"ל [מסילת ישרים פי"א] כי דעות [כעס קנאה וכו] דבקים בנפש יותר ממעשים כמו חילול שבת גזל וכדומה[3].
יוצא כי יכול להיות שאדם מדמיין שהוא עושה תשובה, אבל אין בינו לבין תשובה אלא דמיון, כי מידות רעות צריך לחפש – כלשון הרמב"ם. כי לפעמים נדמה ששורש המידה הרעה היא כעס כששורש הרע הוא כבוד. ולכן צריך לעשות תשובה בהדרכת חכם המבין בנפש האדם
וזה הבדל שני – יש ב' שלבים בתשובה האחת ממעשים ושנית מדעות. שומר תורה זו תשובה מדעות ומידות רעות. בעוד שאינו שומר תורה נמצא בתשובה ממעשים. תשובה קלה יותר מתשובה מדעות רעות. ולכן למעשה צריך לעשות תשובה בהדרכת חכם.
ג. נכון, לפעמים נשמע ממחלל שבת שקשה לו תשובה ממעשה וקל לו יותר לשפר מידותיו – זה נכון. אולם, הדעות שמביאים להקל בקדושת השבת יהיו גלויות בפני החוטא – שייטיב את הדעות – ממילא ישמור שבת כהלכתה! [וכן בתשובה מכל מעשה יש מאחורה דעות שצריך לשפר]
ד. ועתה, כיון שמרכז מצוות התשובה נמצא באיזורי החשיבה, הרי שהדרך היסודית להצלחה במלחמת האמת והשקר – לחוות את ההצלחות בקושי עצמו – וזה יסוד גדול לנצחון האמת על השקר. [4]
*
ולכן למעשה, הרוצה להרגיש את הארת התשובה בכל מעשה ומעשה עליו לברר עם עצמו בהדרכת חכם. כי לכל אחד מסלול משלו [5]
א. האם במעשה שבא לידי אני עובד אצל ה' או ה' עובד אצלי?
ב. והבירור השני האם מעשה שבא לידי, זה מה שה' רוצה שאני יעשה?
ללא ספק, כניסה מעשית למעשה עם ב' שאלות המפתח יפגישו את השב עם אור מצוות התשובה
[1] ויש מדרגות עד אין סוף בלראות את ה' במרכז.
[2] רמב"ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ג 'אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה, ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם, וכן הוא אומר יעזוב רשע וגו'.ע"ש. וכמו ביומא ט. ראשונים נתגלה עוונם נתגלה קיצם ועי' בבאור הגמ' שם משם הגר"א
[3] להאמור אין פלא שיש חוזרים בתשובה מחילול שבת וממעשים רעים שתשובה זו קלה יותר מתשובה מדעות רעות. ובמילים מעשיות לדתי קשה לחזור בתשובה יותר מאדם שאינו דתי. ולכן שאינם דתיים עושים תשובה ומחזיקים בתשובה כי התשובה היא ממעשים… ועכשיו שנכנסו לתשובה מדעות רעות הם כמו דתיים…
[4] והרחבתי בבאור הגמ' [שבת פח:] עושים מאהבה ומשחים ביסורים עליו הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. והיינו לחוות את האהבה והשמחה שמשיג ביסורים בתוך היסורים עצמם. ע"ש.
[5] במשים לב לגבי תינוק שנשבה פסק הרמב"ם [ממרים ג.ג] 'לפיכך ראוי להחזירן בתשובה – ולמשכם בדברי שלום – עד שיחזרו לאיתן התורה'. ולגבי קטן ואשה פסק הרמב"ם [תשובה י.ה] כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה. וראה בפירוש המשניות אבות פ"א מ"ג הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. ע"ש. וכתב בנחת כי לגבי תלמידים פסק [ת"ת ד.ה] 'אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן ולפיכך לא הבינו חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים כדי לחדדם'. והיינו כי לכל אחד יש את הדרך שלו – אל המטרה האחת לדבוק בו יתברך
