במאמר כאן נגיש מימד חדש, לערך הצניעות, שיש בו הצצה לעולמם של גדולי הדורות, להיות הכי קרוב שאפשר לאופים האמתי. הבט להלן וראה
מי שזוכר בשנות השמונים היה 'אופנוע עם סירה' – סח יהודי – כזה אופנוע שירת אותי בקניות משוק 'מחנה יהודה', אציין אני אוהב לקחת טרמאפ בסירת האופנוע, ושראיתי את חכם בן ציון אבא שאול ביציאה מהשוק ממתין בתחנת האוטובוס, ביקשתי, רבינו תצטרף אלי… כן, לסירה…
רבינו שהיה צנוע ועניו עד הקצה[1], השיבו בחיוב, ועלה לסירת האופנוע, ותיכף ביקש לרדת מהסירה, וששאלתי מדוע? השיב רבינו מסתכלים עלי… חילול ה'…
עד כאן עובדת המעשה, מפי בעל המעשה!
ואני שואל, מה סבר רבינו, האם לא ידע שהמכובדות שבו שנמצאת ברום המעלה אינה עולה בקנה אחד בנסיעה באופנוע?
אין זה, אלא, כי הצניעות של חכם בן ציון, הסתירה מעצמו, עד כמה הוא צנוע עד שראה בעצמו שווה בין שווים – פשטות שבפשטות[2].
ושהנסיעה באופנוע הייתה היפך הצניעות – הכל הסתכלו עליו, מייד ירד מהאופנוע…
*
כן, המדרגה הגבוהה בצניעות להסתיר שיש צניעות – כאמור – פשטות שבפשטות!
ראיה לדבר, יש בשולחן ערוך סימן שלם בהלכות צניעות – בבית הכסא. ולא סותר שלא יחשוב את הלכות בית הכסא, שהרי אסור לחשוב בדברי תורה בביהכס.
זו הצניעות, שתהיה מוצנעת מהאדם עצמו, יקיים את הלכות בית הכסא עד שיהיה מוצנע ממנו שמקיים את ההלכות מחמת הרגל.
המדרגה הגבוהה בצניעות, שהצניעות מכסה מבעל המעלה את מעלתו. הכל נראה לו פשטות שבפשטות[3]!
*
משה רבינו מדבר עם ה' במדבר סיני, בעוד בספר ויקרא דיבר ה' עם משה בהר סיני – מה ההבדל? המדרש כותב[4] בגלל הצניעות!
פלא, הרי לדבר עם אדם חשוב, זה חשוב. והמקום שדיבר עם אדם חשוב ממש טפל. כל שכן שמדובר במשה רבינו שדיבר עם ה' יתברך…
וכאן שבח הצניעות בגלל המקום – פלא!
ואין זה אלא, כי עיקר עבודת הצניעות היא באוהל מועד-המקום הצנוע. ולא בהר סיני – המקום המפורסם ביותר!
*
לכאורה מה שייך עבודת הצניעות במקום צנוע, הרי אוהל מועד מקום צנוע מצד עצמו. ואפשר דאין זה, כי מקום הצנוע, בכוחו להשפיע לצניעות אמתית – צניעות שמסתירה את הצניעות עצמה.
הלוואי ונזכה לפחות למעשה אחד, שיהיה צנוע מעצמנו, שעשינו מעשה טוב!
[1] ההבדל בין עניו לצנוע. עניו זו נאמנות של אדם מול בוראו. וצניעות זו נאמנות של אדם מול עצמו. וראה במאמר ההבדל בין צניעות לענווה למעשה וברצועת שמע קול הלשון פרשת במדבר תשפב
[2] ומריש היה נראה כי רצה לעשות טוב עם יהודי שרוצה לעשות טובה אך לצד חילול ה' מה הסלקא דעתין לנהוג כך. ומה גם שהפרשנות בענין צניעות גבהה יותר ובודאי שתואם יותר לגברא רבה שאנחנו רק יכולים להציע דרך שתרד לסוף דעתו – אך החשיבה עצמה אמת.
[3] וכך משמע מהחזו"א [טז.ח] לענין קטנה אם יש לחוש לטפח מגולה וסבירא ליה שכיוון שאין האיסור אלא משום הרהור וטירדא, לכן כל שאין יצר עליהן מחמת מחמת קטנותם הדעת נוטה שלא אסרום חכמים ואין כאן שיעור בשנים. ועי' תשובות אור לציון ב פ"ו הי"ב. וכך משמע בענין שינה עם בתו עי סי עג.
[4] וידבר ה' אל משה במדבר סיני עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה שנאמר (שמות ג) ויקרא אליו ה' אלהים מתוך הסנה ואח"כ (שם /שמות/ יב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר ודיבר עמו במדין שנאמר (שם /שמות/ ד) ויאמר ה' אל משה במדין ודיבר עמו בסיני שנא' וידבר ה' אל משה במדבר סיני לאמר וכיון שעמד אהל מועד אמר יפה הוא הצניעות שנא' (מיכה ו) והצנע לכת עם אלהיך הרי הוא מדבר עמו באהל מועד – פרשת במדבר רבה (וילנא) (פרשת במדבר) פרשה א סימן ג
