הילד יכול להאשים את עצמו בהתנהגות שאינה הולמת, ולא בגלל שעשה מעשה שאינו ראוי, אלא בגלל שחושב שמגיע לו עונש. והמחנך הופך לקבלן ביצוע של רגשות אשם, עם הלקאה לחניך – חורבן בחינוך [1]
פעם בעיצומו של אירוע ר' יעקב אדלשטיין התעלף, שהתעורר, לוויתי את הרב לרכב, ואמרתי היסורים של הרב, זה כפרת עוונות של כלל ישראל, ר' יעקב פרץ בצחוק ואמר הלוואי לכפרת עוונותי…
יסורים לכפרת עוונות שבאים משמיים – זה משמיים. אבל שאנשים חיים בהלקאה עצמית לכפרת עוונותיהם, בגלל רגשות אשם, זו תכונה בנפש האדם אצל מבוגרים וגם ילדים.
זו ידיעה שיכולה לדייק חינוכו של ילד
*
קיבלתי טלפון מאמא מסורה, ומספרת שבנה בין השלש עשרה מידי ערב מרטיב במיטה, ומתסכל אותה לראות ערמות של כלי מיטה מידי שבוע.
האמא הוסיפה, עד היום היה נסבל. והיום קרה מקרה לא נסבל, הילד סיפר כי התעצל לקום ועשה במיטה, סטרתי לו סטירה מצלצלת, מתיסכול. הילד הוריד את הראש, וביקש סליחה…
אבל אני מודאגת, ילד שמתעצל לקום לשירותים ומרטיב במיטה… גדל לילד ללא גבולות.
*
הצעתי לה חשיבה חדשה:
אולי הבן התעצל כי הוא מרגיש שהוא מצער אותך עם ערמות כביסה ועם רגשות אשם, הוא הזמין את הסטירה.
על ידי שהתעצל לקום, ושנתת לו את העונש המגיע לו, בעצם, נתת לו את מה שביקש, ואז הוריד את הראש וביקש סליחה.
את בוודאי מבינה, שאם הילד הרגיש שמגיע לו עונש אז זה לא סיפור של ילד ללא גבולות. אלא זה סיפור של רגשות אשם… שגם יוצר הרבה בעיות בחיים… ובמקרים אחרים עד לאובדן שיפוט עד כדי נטילת חיים
*
מהיום, תנסי לספר לילד כמה את מודה לה' שזכית בילד עם מעלות כמו שלו, ותחדדי שיש לך זכות לכבס לו בגדים, להיקל מעליו את הצער שיש לו מידי בוקר לגלות שהוא רטוב.
שתרגישי שהילד ישתכנע שאת לא סובלת, תעשי איתו שיקוף, נכון שסיפרת שהתעצלת לקום ועשית במיטה. נכון, שאתה לא התעצלת – זה לא היה בכוונה. פשוט חשבת אולי זה יעשה לי טוב שתאומר שהתעצלת…
אחרי שבוע הפון צילצל שוב, והגברת על הקו בדמעות של התרגשות מספרת שהתשובה של הבן הייתה – אמא אני מתבייש ממך שאת כל כך טורחת…
האמא הופתעה, לא רק שהילד מרגיש לא נעים שמרטיב במיטה, עוד מייסר את עצמו שקשה לאמא שלו בגללו. כלומר הילד סובל מרגשות אשם שתלויים בהרגשה שאמא מעניקה. ולא בחוסר גבולות
*
*
בכל גיל התכונה הזו שאנחנו עושים עשייה שמנוגדת לאמונה שלנו מגיע שלב – שאנו מבינים שמגיע לנו עונש על עשייה שלא הייתה נאמנת לעצמנו…
למעשה: מבוגרים צריכים ליזהר שלא יעודדו ילדים בעקיפין – להלקאה עצמית!
[1] ראה עוד מאמר: זהירות – הלקאה עצמית ! ובמאמרים פרשת חוקת תשפב / וגם בקול הלשון – יביע אומר חוקת תשפב/
