מה קובע עד כמה יכאב לנו אבידת ממון. וגם, מה הכאב האמתי שעומד מאחורי הכאב. ואיך כאב הופך למנוף של צמיחה. כל זה ועוד במאמר שלפניך
בהיסטוריה התורנית רואים כי ה' בחר במשה רבינו להנהיג את כלל ישראל בגלל הענווה. אלדד ומידד זכו לנבואה בגלל ענווה[1]. במחלוקת שמאי והלל נפסקה הלכה כמו הלל בגלל ענווה. וכך משמיים בחרו במרן הבית יוסף שהלכה כמותו בגלל ענווה – רואים שענווה היא המשכת גילוי רצונו יתברך בעולם.
משמע שבמקום הענווה שם יש חיבור לה' אלוקים אמת, שחותמו אמת – כך שכעומק הענווה כך עומק האמת!
אז מה היא ענווה?
*
להרגיש שהכל זה ה' – זו הענווה בהתגלמות.
תחילת הענווה – להשיג רוחניות ולבטל את הגשמיות, אבל 'הוא' מרגיש ש'הוא' ביטל את הגשמיות.
הנכנס פנימה יותר לעולם הענווה – הוא מרגיש שביטל את תחושת 'האני' שביטל את הגשמיות הכל זה רק ה' אבל עדיין האני מרגיש שהוא נותן את המקום לה' להתפשט בכל חלק מחלקי עבודתו את ה' יתברך.
השלמות של הענווה – גם האני שבחר שה' יהיה בהתפשטות מוחלטת בכל חלק מחלקי עבודתו גם הוא לא קיים הכל זה רק ה' גם החלק שבוחר לולי ה' לא הייתי בוחר זה להרגיש – אני כלום – זה ענווה באמת![2]
*
ומבחן הענווה בא לביטוי בשני חלקים מרכזיים:
אהבת הגוף – לקבל כל כאב של הגוף – הכל זה ה'.
והסימן לענווה, שעם קבלת הכאב, ככה נחלש הכאב. כי שלא מקבלים את הכאב, כואב גם הכאב, וגם ההתנגדות שלא מצליחה להחליש את הכאב[3].
אהבת ממון – דרך משל, גנבו לענוותן את הכלים היקרים שלו. ברגע שמגלה את דבר הגניבה יאומר מחול לו לגנב כאילו הכסף שלו רק לענין מחילה אבל לא לענין צער גניבת הממון – כי העניו מקבל שהכל שייך לה'[4] – גם ברמת הרעיון וגם ברמת המעשה[5].
*
לכאורה במלחמה בין אהבת ה' לאהבת הגוף והממון, אי אפשר לקבל שהכל זה ה'– נכון, רק לכאורה! ולמה רק לכאורה!?
כי הכל ענין של איזה ערך יותר גבוה, מי שהערך של אהבת הגוף והממון גבוה יותר אז אי אפשר! והמעטים שאהבת ה' גבוהה מערך אהבת הגוף והממון גם להם אי אפשר לאהוב הגוף והממון יותר מה'.
ערכי הממון והגוף קידשו מלחמה בה'!
ובמלחמת הערכים, אין אפשר ואי אפשר, אלא, חשוב ולא חשוב, או אם תרצו, אוהב ולא אוהב.
לדוגמא אם עיסקה של חמישים אלף דולר תהיה תלויה בזכרון של מספר טלפון לא תהיה בעיה לזכור מספר טלפון.
אדם שכזה יטען איני זוכר את הלימוד כי אין לי זכרון – מה יענה כיצד זוכר מספר טלפון…
אין זה, לא בגלל שיש לו זכרון או אין לו זכרון, אלא בגלל חשוב ולא חשוב. פשוט – המס פון חשוב, ולזכור את הלימוד לא חשוב.
*
מי שה' חשוב לו בעולם. אזי חשובה לו האמת על באמת.
והעניו, ברגעי קושי וניסיון ירומם את ערך הענווה מעל הערך שמפריע לו לקבל כי הכל מה' וירגיש מרומם מהקושי, הרי שכבש עוד חלק מחלקי הענווה בדרך לענווה בהתגלמותה.
ובלא משים יכנס למחיצתם של גדולי הדורות, שבמחשבתם זכו להיות ההמשך של האמת האלוקית בהנהגת העם להלכה ולמעשה.
*
נמצא כי כל מאחורי כל כאב מאחורי מלחמת הערכים בעולם הזה היא להדריך את עצמך את הדרך לערך עליון – האמת האלוקית!
[1] רבינו בחיי [בהעלותך יא. כה-כז] ראה בהרחבה שם.
[2] ראה מכתב מאליהו להרב דסלר ח"ד עמוד 271
[3] הכרתי גברת שחלתה במחלה קשה והייתה מספרת שה' נתן לה ידיד ועכשיו היא צריכה לטפל בו במסירות – וככה הייתה מחלישה את הכאב.
[4] ראה חובת הלבבות בהקדמה לשער הבטחון
[5] עובדא הוה עם גיס רבינו שגנב רוקן את ביתו והיה בצער וסח לרבנית איך שגילה הדבר הראשון שעשה נזהר שלא לנגוע בכלום עד שהגיע 'זיהוי פלילי' לקחת תביעות אצבע. הרבנית סיפרה לו שגם אצלם חודש לפני פרצו וחכם בן ציון הדבר הראשון שעשה אמר מחול לו לגנב, כי פחד שיבוא בגלגול אם לא ימחול על גניבה שגנב. [הגרא במשלי] והמשיכה שנכנס רבינו לחדר וראה שעון מעורר אמר נשאר השעון מעורר שנקום בזמן לתפילה – העניו הערך עליון אצלו זה ה' ובמבחן המעשה יזכור את ה' קודם לכל כאב ובמקרה זה כאב גניבת הממון.
